PTSD (הפרעת דחק פוסט טראומטית)

הפרעה פוסט-טראומטית (PTSD) היא הפרעת חרדה הנגרמת כתוצאה מחשיפה לאירוע טראומטי. למעשה, זוהי תגובה נורמלית לחוויה לא נורמלית אליה נחשף האדם. חוויה זו יכולה להיות פיגוע, תאונה, מלחמה, מחלה או פגיעה באדם קרוב, וכדומה. ההתנסות במצב שכזה, או הצפייה בו, מעוררת אצל רבים מאתנו תחושות של חרדה וחוסר אונים ולעתים אף כעס על העולם, שהפך לפתע לכה מאיים ובלתי צפוי. במרבית המקרים, האירוע ימשיך לחיות בתודעתנו למשך זמן מה, אך בעזרת תמיכה של משפחה וחברים, יצליחו רוב האנשים לעבד את האירוע ולחזור לתפקד בשגרה היום-יומית.

אולם, אחוז מסוים מתוך האנשים שנחשפו למאורע טראומטי יפתחו הפרעה פוסט טראומטית . במצב זה, המערכת הנפשית שהוצפה בגירויים אינה מצליחה להכיל ולעבד אותם. הגירויים הללו נותרו במערכת בצורתם הגולמית והלא מעובדת, ומדי פעם שבים וחודרים למרכז התודעה בצורתם המקורית. באופן זה, הנפגעים חווים מחדש את האירוע הטראומטי באופן פיזי או נפשי, ממש כאילו הוא קורה שוב ושוב. דימויים, זיכרונות, רעשים וריחות שהיו בפועל בזמן התרחשות הטראומה שבים ותוקפים את הנפגע.

סימפטומים ומאפיינים של פוסט טראומה

הפרעה פוסט טראומטית מאופיינת בנוכחות שלושה מרכיבים: חודרנות, הימנעות ועוררות מוגברת.

מרכיב החודרנות כולל הופעת פלשבקים, סיוטים, זכרונות, רעשים, מראות, ריחות ותחושות מהאירוע שבים וחוזרים להופיע ומציפים איתם מחדש את תחושת הסכנה והחרדה. על פי רוב הנפגע אינו מצליח להפסיקם על אף רצונו וניסיונותיו.

בעקבות המצוקה והסבל הרב שנגרם לנפגע עקב החוויה המחודשת של הטראומה, מנסה נפגע הטראומה להימנע מכל דבר שעלול להזכיר לו את האירוע הטראומטי ואת תחושת הסכנה שחש. כך מופיע מרכיב ההמנעות בהפרעה. ההמנעות יכולה להתבטא בהסתגרות והמנעות ממקומות, פעילות או אנשים שעשויים להזכיר את הטראומה, קושי להרגיש רגשות עוצמתיים, מאמצים לא לחשוב או לא לדבר עם האירוע, קושי לחוות רגשית רגשות מסוימים, חשדנות, תחושות של זרות או של ניתוק, חוסר הנאה מפעילויות ועקב כך המנעות מהן או מכל ריגוש שהוא וכדומה.

חוויות החודרנות והניסיונות להימנע מכל מה שעשוי להזכיר את הטראומה מעידות על כך שהאדם חש בסכנה גם אם אין סכנה מיידית הגלויה לעין. החוויה הטראומטית פגעה קשות באמונה שלו שהעולם הוא מקום טוב ובטוח, באמונה שאנשים אחרים הם לרוב טובים, ובתחושה של "לי זה לא יקרה". לפיכך, לאחר האירוע הטראומטי הנפגע חש שהעולם מלא בסכנות ושעליו להיות דרוך ומוכן בכל רגע למתקפה מחודשת עליו. המוכנות התמידית להגיב לסכנה מיידית גורמת לנפגע לעוררות פיזיולוגית גבוהה ולדריכות. מצב זה יכול להתבטא בקשיי שינה, עצבנות והתפרצויות זעם, קשיי ריכוז, כאבי ראש ושרירים, פגיעה במערכת העיכול וכדומה. מכלול הסימפטומים מביא לפגיעה קשה בשגרת החיים של הנפגע וגורם לסבל רב ועלול להביא ללא טיפול מתאים להופעת דיכאון, פגיעה תעסוקתית, פגיעה במערכות היחסים של הנפגע ועוד.

טיפול בפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD)

ישנן מספר שיטות טיפול יעילות בהתמודדות עם פוסט טראומה, אשר מותאמות באופן אישי לכל מטופל בהתאם לסוג הטראומה שעבר, מיקומה בציר הזמן, היבטיה השונים ועוד.

הטיפול יכול להיות רגשי - תמיכתי, קוגניטיבי התנהגותי או שיקומי. בנוסף, ישנן גם טכניקות חדשניות שנמצאו יעילות מחקרית בטיפול בהפרעה פוסט טראומטית כגון EMDR, או שיטת ההקהיה השיטתית על פי הפרוטוקול של פרופסור עדנה פואה ( prolonged exposure - PE). מטרת הטיפול היא לשחזר את הרגשות והתחושות שעלו במהלך האירוע הטראומטי, במקום מוגן המאפשר לעשות עיבוד והפנמה שלהם בצורה בטוחה ומווסתת ,שלא התאפשרה כאשר האיום היה ממשי, עד להפחתה והכחדה של התגובתיות לטריגרים המתקשרים לטראומה.

הניסיון בעבודה עם חיילים קרביים הראה כי הטיפול והמניעה של פוסט-טראומה משתפר באורח דרמטי על ידי טיפול מידי להפחתת מצוקה והסתבכות של המצב הנפשי לאחר אירוע דחק. מניעה הינה פשוטה יותר מאשר טיפול בכל הנוגע לפוסט-טראומה.

הגישה של אספקת מידע פסיכולוגי מדגישה את החשיבות שבהסבר לגבי הסימפטומים שעשוי הפרט לחוות לאחר חשיפה לאירוע דחק (עוררות יתר, סיוטים, שחזור של האירוע...). סימפטומים אלו פחות מאיימים אם המטופל יודע מראש שאלו הן תגובות נורמליות לאירועים דחק קיצוניים, וכן שתגובות אלו ישככו לאחר זמן קצר.

כל טיפול בפוסט טראומה צריך לכלול את המרכיב הקוגניטיבי של חשיפה הדרגתית לסיפור הטראומה. מאחר ואצל מטופלים רבים סיפור האירועים קטוע, מבולבל וברובו מעורר מצוקה בלתי נסבלת, הגישה הנרטיבית לטיפול בטראומה מציעה למטופל לייצר במסגרת הטיפול "סיפור טראומה" רציף וטעון ברגש התואם למאורעות, אשר מאפשר למטופל התמודדות עם חוויותיו ורגשותיו באופן מסתגל יותר. כמו כן, הגישה ההתנהגותית תתמקד בסימפטומים של ההימנעות ותצדד בחשיפה הדרגתית לגירויים שונים אשר קשורים בטראומה על מנת להפחית את תסמיני ההימנעות.

בנוסף, מאחר ופוסט-טראומה הינה הפרעה עם מרכיב גופני משמעותי, טכניקת Somatic expiriencing - SE, כמו גם שילוב ביופידבק במהלכו. בכל מקרה, הטיפול במטופלים פוסט-טראומטיים חייב להיות מותאם אישית ברמה הגבוהה ביותר, ולכלול את הטכניקות הטיפוליות המתאימות ביותר למטופל הספציפי.