התמודדות עם הפרעות אכילה

המונח הפרעות אכילה מתייחס למגוון של הפרעות אשר המשותף להן הוא דפוס קיצוני ולקוי של אכילה. הפרעות אלו כוללות אנורקסיה נרבוזה, בולמיה נרבוזה והתקפי זלילה (בינג'ינג). הפרעת אכילה יכולה להתבטא בצריכה מוגזמת של מזון או מנגד, בהמנעות כמעט מוחלטת ממנו. לשני הקצוות הללו השפעה מסכנת חיים, והן הופכות בשנים האחרונות ליותר ויותר נפוצות, גם בקרב גברים וגם בקרב נשים. הפרעה נוספת שעדיין לא הוגדרה כהפרעה בDSM אך הופכת ליותר ויותר נפוצה ומטרידה היא תופעת האכילה הרגשית.

קיימים מודלים שונים המסבירים כיצד מתפתחות הפרעות אכילה עקב השפעות תורשתיות וסביבתיות. בינהם, מודל אחד מתייחס למרכיבים סוציולוגים תרבותיים המייצרים נורמה חברתית המעודדת רזון , מודל אחר מתייחס להפרעת אכילה כהפרעה שנוצרת עקב מבנים משפחתיים המאופיינים בצורך בשליטת יתר של ההורים או יחס פוגעני כלפי הילדים. במצבים אלו הילד משתמש בדפוסי האכילה ככלי לשליטה עצמית ולהגנה על ההערכה העצמית שלו. ומודלים אחרים מתייחסים למרכיבי חרדה, דיכאון ולחץ המובילים לדפוסי אכילה רגשית שמאופיינת בוויסות רגשי באמצעות מזון.

הטיפול בהפרעות אכילה כולל מרכיבים שונים וחשוב שיותאם באופן אינדבידואלי עבור כל מטופל בהתאם לצרכיו. טיפול זה יכול לכלול טיפול קוגניטיבי התנהגותי לשינוי דפוסי חשיבה ודפוסי התנהגות סביב אוכל, טיפול דינמי הממוקד בערך עצמי ועבודה רגשית, טיפול משפחתי במידת הצורך, ייעוץ תרופתי וכן טיפול ביופידבק בשילוב מיינדפולנס להקניית כלים חלופיים לוויסות רגשי.