התמודדת עם מחלות אוטואימוניות

בעוד שמערכת החיסון אמורה להגן על הגוף מפני חדירה והתקפה של וירוסים, חיידקים ופתגונים מבחוץ, במחלה אוטואימונית הגוף למעשה תוקף תאים ורקמות השייכות לגוף עצמו. התקיפה העצמית של מערכת החיסון את הגוף מלווה בתגובת יתר חיסונית כגון יצירת נוגדנים עצמיים ויצירת דלקות באזורים שונים בגוף. כתוצאה מכך, מחלה אוטואימונית יכולה לגרום נזק למערכות ואיברים שונים. דוגמא למחלות אוטואימוניות ידועות הן צליאק, זאבת, דלקת מפרקים, פסוריזיס, קרוהן, קוליטיס, טרשת נפוצה ועוד.

ישנן מספר גורמים אשר נמנים עם המקור למחלות אוטואימוניות: גנטי, סביבתי, הורמונלי וגורמים חיסוניים שונים נחשבים חשובים בהתפתחות של מחלות אלו. עם זאת, ההופעה של לפחות 50% מהפרעות אוטואימוניות יוחסה ל" גורמים לא ידועים". לחץ פיזי ונפשי נחשד כמעורב בהתפתחות של מחלות אוטואימוניות, מאז שמחקרים בבעלי חיים ובני אדם הראו את ההשפעה של גורמי לחץ על תפקוד מערכת חיסון. יתר על כן, מחקרים מצאו כי עד 80% מהחולים דיווחו על מתח נפשי משמעותי לפני תחילת המחלה. כמו כן, לאחר פרוץ המחלה נוצר מעגל קסמים במסגרתו גם המחלה מגבירה את המתח, אשר מחמיר בתורו את המחלה. לפיכך, הטיפול במחלה אוטואימונית צריך לכלול טכניקות לניהול לחצים והתערבות התנהגותית שמטרתה למנוע שיבושים במערכת החיסונית כתוצאה ממתח נפשי. תפקידו של הלחץ, ושל הורמוני הלחץ בתחלואה אוטואימונית הנובעת ממצבי דחק, עודנו נמצא בחקירה. נראה כי הורמוני לחץ נוירו-אנדוקריניים גורמים לערעור המערכת החיסונית, אשר בסופו של דבר מוביל למחלה אוטואימונית הנובעת משיבוש או הגברה של ייצור ציטוקינים.