שיטת ד"ר שרייבר

בספרו "ללא פרויד, ללא פרוזאק" מתאר ד"ר דיוויד סרוואן-שרייבר (David Servan-Schreiber) מספר שיטות שניתן לשלבן ביעילות על מנת לשפר את איכות החיים של אלה הסובלים מחרדה ומדכאון. לצד התפיסה הטיפולית של גדות, המצדדת במתן הטיפול היעיל ביותר, שלעתים כולל גם טיפול תרופתי, המטפלים בגדות מנסים תחילה, במקרים בהם המצב מאפשר זאת, גם טיפול ללא הסתייעות בתרופות.

אפשרויות הטיפול הללו

טיפול באמצעות תנועות עיניים (EMDR)
ייצוב קצב הלב לשם שליטה על הרגשות
אקופונקטורה (בשיתוף פעולה עם מטפלים חיצוניים)
פעילות גופנית
שימוש בחומצות שומן אומגה 3
פיתוח התקשרות הרגשית

אינספור מחקרים שהופיעו בכתבי עת מדעיים יוקרתיים תיעדו את היתרונות המדהימים שיש לשיטות האלה בטיפול בחרדות ודיכאון, אך מכיוון שמנגנוני הפעולה שלהן עדיין אינם מובנים עד תום, נותרו שיטות אלה מחוץ לזרם המרכזי ברפואה ובפסיכיאטריה.

ד"ר שרייבר

ד"ר דיוויד סרוואן שרייבר הוא פסיכולוג ונוירולוג מאוני' פיטסבורג שבארה"ב, אשר משלב בטיפוליו רפואה מערבית מודרנית וגישות רפואה אלטרנטיביות אשר שורשיהן נעוצים בתרבויות המזרח הרחוק. לטענתו, טיפול בנפש ובסימפטומים לא פונקציונאליים כמו עודף חרדה או דיכאון מצריך בחינה של הנפש בהקשרה הפיזיולוגי כמערכת המצויה בתוך הגוף, במקום שימוש עודף בטיפול תרופתי, או לחילופין פנייה לטיפול פסיכולוגי כמו פסיכואנליזה הסוקר את הנפש באופן עצמאי. בטיפוליו בהפרעות רגשיות, עושה ד"ר שרייבר שימוש במגוון שיטות מתחום הרפואה המשלימה כדוגמת טיפול עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים (EMDR), הסדרת קוהרנטיות קצב הלב לשם השגת שליטה על הרגשות, דיקור, פעילות גופנית, צריכת אומגה 3 וטיפוח אסטרטגיות רגשיות אדפטיביות בקרב המטופל.

שרייבר מחלק את המוח לשתי מערכות משלימות: מוח רגשי - מערכת לא מודעת המחוברת לגוף ופועלת בהתאם לדרישות הסביבה הפנימית והחיצונית, ומוח קוגניטיבי, מערכת רציונאלית מודעת, אשר מפקחת ומווסתת את הרגשות טרם אובדן שליטה.

תפקידו המרכזי של המוח הרגשי הוא בקרה על מנגנונים פיזיולוגיים ורגשיים של הגוף כגון: קצב לב, הורמונים, מערכת העיכול, והמערכת החיסונית. הפרעות רגשיות עולות לפני השטח כאשר פעולות שתי המערכות סותרות זו את זו. במצב של טראומה או לחילופין מתח רב אשר מציב את הפרט בסכנת הישרדות, המוח הרגשי מפעיל מצב חירום אשר מקנה לו שליטה ומפחית באופן משמעותי את פעולת המוח הקוגניטיב

מושגים בשיטת ד"ר שרייבר

לשמור על איזון

כדי לחיות בהרמוניה בחיינו הזוגיים, החברתיים והתעסוקתיים נדרשת מאיתנו היכולת לשמור על איזון בין התגובות הרגשיות המידיות לבין התגובות הרציונליות. אנו פועלים באופן מיטבי כאשר שתי המערכות הקורטיקלית (קליפתית) והלימבית (המוח הרגשי) פועלות בהרמוניה.
הביטוי של הרמוניה מושלמת בין המוח הרגשי לקוגנטיבי הוא "flow" – זרימה, הבסיס לחוויה של "אני נמצא היכן שאני רוצה להיות בחיים שלי".

שני המוחות- הקוגנטיבי והרגשי

המוח הקוגנטיבי- מודע, רציונלי ומופנה לעולם החיצוני. הוא מרכיב חיוני אשר אחראי על הקשב, ריכוז, תכנון, מחשבה והתנהגות מוסרית. מפקח על תשומת לב מודעת ועל היכולת למתן תגובות רגשיות טרם הן יוצאות משליטה. ויסות הרגשות באמצעות המחשבה הוא כלי חשוב אך כאשר נעשה בו שימוש מוגזם, מתגבש אדם בעל "השטחה" רגשית, ויש לכך השלכות חמורות על הבריאות.
המוח הרגשי- השכבות העמוקות במוח, לא מודע, עסוק בהשרדות ולפני הכל הוא מחובר לגוף. הרגשות הינם חוויה מודעת של מכלול רחב של תגובות פיזיולוגיות המפקחות על פעילות המערכת הביולוגית בגוף בהתאם לדרישות הסביבה הפנימית והחיצונית.
מכאן עולה, כי המוח הרגשי קרוב יותר לגוף משהוא קרוב למוח הקוגנטיבי. קשרים רגשיים, ואפילו קשרים אחרים בחברה בעלי מרכיב פיזי חזק. מסיבה זו, לרוב קל יותר להגיע לרגשות באמצעות הגוף, נתיבי הגישה הגופניים למוח הרגשי ישירים יותר ולרוב בעלי עוצמה רבה יותר מהמחשבה ומהדיבור.

המוח הרגשי מצוי בכוננות מתמדת, הוא מפקח על הסביבה, ברקע. כאשר הוא מאתר סכנה או הזדמנות יוצאת מן הכלל מבחינת ההשרדות- בן/בת זוג פוטנציאלים, שטח מחייה, הון ממשי- הוא מפעיל מיד מצב חירום המבטל תוך כמה אלפיות השנייה את הפעילות המוחית הקוגנטיבית.
מצבי מתח ותשישות רגשית מובילים לשליטה של המוח הרגשי על התפקוד המנטלי, לאיבוד שליטה בזרם המחשבות וחוסר יכולת לפעול לטובת העצמי. אנו חשים רגשות בגוף, לא בראש, משפטים כמו "הבטן שלי מתהפכת", "אכלתי את הלב", מתארים באופן אוטנטי רגשות אלה.
דוגמא נפוצה מהעולם הרפואי למקרים של קצר רגשי, תסמונת דחק פוסט טראומטית (PTSD)בעקבות טראומה חמורה המוח מפעיל את מצב החירום לעיתים קרובות מדי, גם כאשר אין כל סכנה.

קשר מוח-לב

היחסים בין המוח ללב הם דו-סטריים, כאשר התפקוד המוחי הרגשי משתבש, הלב מותש וסובל בכל רגע, ושליטה בקצב הלב משפיעה על המוח הרגשי.
מחקרים שונים קבעו כי רגשות שליליים, כעס, חרדה, עצב, דאגה גורמים להשתנות קצב הלב ולחוסר סדירות פיזיולוגית. לעומת זאת, רגשות חיוביים, שמחה, אהבה, מעודדים אחידות וסדירות בריאה בקצב מערכת העצבים המרכזית וחלקים אורגניים.

המסקנה

לפתח יכולת ויסות טובה בנסיבות הפנימיות, בפיזיולוגיה, וכך להגדיל את הקוהרנטיות, אוטומטיות וההרגשה הטובה. ולהפסיק לצפות לשינויים חיצוניים ונסיבות אידיאליות.

כיצד ניתן לשלוט בקוהרנטיות?

על מסך מחשב ,למשל תוך שימוש בתוכנת Alive, ניתן לראות כיצד הלב שלנו מביא את עצמו לידי קוהרנטיות. לאחר תרגול, מטופלים מדווחים על ירידה משמעותית בחרדות וכן בדפיקות הלב המואצות והתקפי הפאניקה.

מחקרים מוכיחים את היעילות הקלינית של גישה זו:

באוניברסיטת סטנפורד לימדו קבוצת מטופלים הסובלים מאי ספיקת לב לשלוט בקוהרנטיות. התסמינים שלהם היו מלווים בחרדה ודכאון. בתום שישה שבועות של טיפול, הקבוצה שלמדה לשלוט בקוהרנטיות שלה הורידה משמעותית את רמת הדחק (ב-22%) והדכאון (ב-34%), וכן מצבם הפיזי השתפר. בניגוד לכך קבוצת הביקורת עם טיפול רגיל מצבה הדרדר.
בלונדון, קרוב ל- 6,000 בכירים עברו הדרכה בקוהורנטיות קצב הלב. ההדרכה נטרלה את הדחק בשלוש רמות, במישור הפיזי למשל, ירידה בלחץ דם, רמת הורמוני הדחק, התחזקות המערכת החיסונית וכן שיפור משמעותי בכל תסמיני המתח בגוף, נדודי שינה, תשישות, כאבים. הבכירים שקבלו הכשרה בקוהרנטיות הלב, מעידים כעת שהם יודעים להפסיק את אובדן האנרגיה התמידי שלהם. כמו כן שיפור במישור הפסיכולוגי ישנה ירידה בחרדה ומדיווחים עולה כי הם חווים יכולת חדשה להתמודד עם רגשותיהם.
מחקר שנערך בקרב תלמידי תיכון שנכשלו בבחינות הבגרות הראה עד כמה ניהול עצמי של המצב הפנימי יכול לשנות את הביצועים בתנאי דחק. לאחר הדרכה לקוהרנטיות למשך שמונה שבועות אחוז העוברים עלה ב-50%.

EMDR

Eye Movement Desensitization and Reprocessing
לקריאת מעמיקה עבור לעמוד העוסק בEMDR