הפרעה טורדנית כפייתית (OCD)

הפרעה טורדנית-כפייתית, היא הפרעת חרדה המתאפיינת במחשבות פולשניות וטורדניות (אובססיביות), או דחפים כפייתיים (קומפולסיות), שכוללים צורך לבצע פעולות טקסיות חוזרות שמטרתן להפחית חרדה ולהביא לרגיעה. הפעולות הטקסיות מפחיתות את החרדה, אולם לזמן קצר, והן גורמות סבל וטרחה כשלעצמן. הימנעות מהפעולות הטקסיות מעצימה מאוד את המחשבות האובססיביות ותחושת החרדה ויוצרת צורך חוזר לביצוע הפעולה הטקסית באופן כפייתי. ההפרעה גורמת סבל רב ומפריעה לתפקוד היום יומי התקין של הסובלים ממנה.

לדוגמה, אדם אשר שוב ושוב מוטרד מחשבתית מכך שלא סגר את כל דלתות הבית – סובל מאובססיה. כאשר פעם אחר פעם ישוב ויסובב את המפתח, תהיה פעולתו קומפולסיה, הבאה לשכך את החרדה שעורר החשש. בדרך כלל, אם כי לא תמיד, מלווה האובססיה בקומפולסיה. מרכיב משמעותי שלוקח חלק בתהליך זה הוא קושי לחיות עם ספק וחוסר וודאות.

האדם הסובל מההפרעה ברוב המקרים מודע לחלוטין לאי-הרציונליות של המחשבות או המעשים הללו, אך למרות ההבנה שאין בהן ממש, הוא אינו מסוגל להיפטר מהמחשבות האובססיביות, והן יוסיפו להציק לו עד אשר יבצע את המעשה הקומפולסיבי, זאת עקב מעורבות של תהליכים מוחיים שונים המשפיעים על תפיסתו והתנהגותו. ההבנה ביחס לחוסר ההיגיון שמאחורי המעשים, והקושי להסביר את ההתנהגות הטקסית שלעתים נתפסת כמוזרה לעצמם ולסביבה, גורמים לבושה רבה וניסיונות הסתרה אצל הסובלים מהפרעה זו, דבר שלעתים מביא לבידודם החברתי ולקושי לקבל טיפול מתאים לבעיה.

סוגים של מחשבות טורדניות וטקסים שונים

מחשבות אובססיביות נפוצות כוללות פעמים רבות דאגה מוגזמת ואובססיבית סביב תכנים של הגיינה, מחלות וחיידקים, מוות ואסונות, מערכות יחסים, מיניות, פחד לפגוע בעצמי או באחר, וכדומה.

התנהגויות טקסיות נפוצות כוללות שטיפת ידיים כפייתית, סגירת דלתות וחלונות, אגירת חפצים כפייתית, ספירות , בדיקות , ניקיונות , חזרתיות בפעולות משימתיות, תלישת שיער וכדומה.

טיפול בOCD

טיפול מתאים יכול לסייע למטופל ללמוד איך לשלוט בתסמיני ההפרעה – כיצד להימנע מביצוע הפעולות הטקסיות, וללמוד בצורה יעילה יותר לווסת את החרדה ולנהל את המהלך המחשבתי.

על כן, טיפול CBT הינו טיפול אפקטיבי לסוג זה של חרדה, ומספק מענה להתמודדות עם ההפרעה באמצעות עבודה על שינוי קוגניציות, מיקוד קשב, וחשיפה התנהגותית לצורך הפחתת הרגישות ותחושות החרדה. בטיפול זה ישולבו כלים טיפוליים כגון ביופידבק, מיינדפולנס, וחשיפה הדרגתית.

לעתים יש צורך בשילוב טיפול תרופתי תומך לתהליך. הטיפול התרופתי ב- OCD מתבסס בעיקרו על תרופות סרוטונרגיות (תרופות הפועלות על הנוירוטרנסמיטור סרוטונין,HT5). סרוטונין הוא נוירוטרנסמיטור החשוב לתקשורת במעגלים מוחיים רבים, בין היתר במעגלים האחראיים לתחושת חוסר וודאות ואי שלמות, המעורבים במנגנוני הפרעת הOCD. כאשר הפרשת הסרוטונין אינה תקינה באזורים אלו, נוצרות שתי תופעות מרכזיות ב- OCD – תחושת חוסר שלמות ותחושת סכנה לא ריאלית. תחושות אלו מגבירות את הצורך בביצוע טקס להפחתת תחושת החרדה.

באמצעות טיפול תרופתי פעולת הסרוטונין במוח מוגברת ובכך מסייעת למנגנונים אלו לפעול באופן תקין. כך תחושת הסכנה פוחתת, הצורך בביצוע טקס יורד ויש יכולת טובה יותר של המטופל להשפיע על סגנון החשיבה ולשנות את דפוסי ההתנהגות שפיתח סביב ההפרעה, עד אשר הוא לומד כי לא קורה דבר אם לא יבצע את הטקס ועל כן האובססיה המחשבתית שגויה וניתן להכחידה.

קיימות שתי קבוצות של תרופות סרוטונרגיות: תרופות ממשפחת הטריציקלים (הדור הישן) ותרופות מסוג SSRI (הדור החדש), כאשר הקבוצה השנייה היא הקבוצה המועדפת כיום.