בעיות תקשורת

מגיל צעיר מאד, ילדים לומדים שמילים, טון דיבור, הבעות פנים ומחוות בלתי מילוליות מהווים חלק מתקשורת נורמלית. בהתפתחות תקינה, ילדים לומדים להשתמש גם בהבעות פנים, צלילים ומחוות בלתי מילוליות כדי לבטא את עצמם. בעיות תקשורת הן מצב שבו לילד יש בעיה בביטוי של מילים או הברות מסוימות, כאשר הילד מתקשה לדבר באופן קולח ומרבה בהיסוס או בגמגום, כשהוא מתקשה לסדר את המילים באופן תקין או להשתמש בדקדוק נכון, לבטא במילים רעיונות ומחשבות או להבין את המסרים אשר אנשים אחרים מנסים להעביר לו דרך תקשורת מילולית ובלתי מילולית.

גורמים וביטויים

רוב הילדים לומדים מיומנויות דיבור והבנת דיבור בסיסיות עד גיל 3-3.5. עם הכניסה לבית הספר, בסביבות גיל 5, הדיבור הופך להיות מובנה בעל משפטים שלמים ושפה תיאורית. בעיות תקשורת עשויות להתבטא בשתי דרכים אפשריות. הראשונה היא בעיה בדיבור. ליקוי בדיבור עצמו יתאפיין בקושי בהגייה, גמגום או היסוס מרובה כשהילד מנסה לדבר. כמו כן, קיימת אפשרות של בעיה בהבנה ושימוש בשפה מדוברת. ליקוי שפתי מתבטא בקושי בבניית משפטים נכונים, קושי ביישום של כללי דקדוק וסדר המילים במשפט. ילדים כאלה עשויים להיתקל בקשיי הבעה וביטוי עצמי, משום שהם מתקשים להעביר מסרים מילוליים (ולעיתים לגבי המחשבות, הרגשות והרצונות שלהם. כאשר ישנו ליקוי שפתי בתחום ההבעה, הילד יתקשה ללמוד ולזכור מילים (כמו למשל שמות של דברים), הוא עלול להתקשות בלמידת חוקי הדקדוק ובבניית משפטים בצורה נכונה מבחינה תחבירית, ולהתקשות ביישום השפה להשגת מטרותיו (כמו למשל לשאול שאלות, לתאר אירועים ומצבים, לתת הוראות או לספר סיפור). ליקוי שפתי בתחום ההבנה של שפה מדוברת, יתבטא בקושי בהבנה של מילים בודדות (כולל מילות תואר כמו קטן/גדול, הכול, שונה...), ביטויים, מידע המובנה בתוך משפטים, שאלות, הוראה ארוכה ותיאורים של דברים.

בעיות תקשורת כוללות מגוון הפרעות: ליקוי בדיבור, ליקוי שפתי, ליקוי שפתי בתחום ההבעה, ליקוי שפתי בתחום ההבנה של שפה מדוברת, גמגום או דיבור מקוטע, דיספרקציה וורבלית (בעיה בשרירי הדיבור), הפרעה סמנטית/פרגמטית (משפיעה על תקשורת חברתית בעזרת שפה, בעיה בעיבוד אודיטורי (CAP) ודיסלקציה.

שיטות טיפול בבעיה

בדרך כלל כאשר יש בעיית תקשורת יש לפנות לאבחון רפואי מקיף, כולל שלילת בעיות שמיעה אצל הילד. במידה ומאובחן מצב רפואי, יש לסיים את הטיפול הרפואי (למשל התקנת מכשיר שמיעה) לפני תחילת טיפולים נוספים בילד.

חשוב שטיפול בבעיות תקשורת יכלול פן רגשי לתמיכה וליווי של האימון ברכישת מיומנויות הדיבור והשפה. זאת מאחר והפרעות מסוג זה עשויות לעורר תגובות רגשיות עוצמתיות של תסכול, פחד או כעס אצל הילד, אשר מתקשה להבין ולהיות מובן על ידי הסביבה באופן חוזר ונשנה. תחושות אלו עשויות לעורר התנהגויות וסכמות רגשיות בעייתיות אשר חשוב להתייחס אליהן במקביל לטיפול השפתי. בין הטיפולים המוצעים לילדים בעלי בעיות תקשורת הינם: טיפול אצל קלינאי תקשורת, טיפול התנהגותי בטכניקות התנהגותיות יישומיות (ABA), אימון תקשורת ממוקד להחלפה של התנהגויות בעייתיות בהתנהגויות מסתגלות יותר, טיפול קוגניטיבי התנהגותי לאימון ולימוד של הבעה והבנה של שפה מדוברת, טיפול רגשי אצל פסיכותרפיסטים של ילדים ועוד. טיפול בילדים בעלי בעיות תקשורת יערב תמיד מתן מידע והדרכה להורים לגבי טיב ההפרעה ותוכנית הטיפול בה.